<h1>שבלי הלקט דיני נדרים ושבועות סימן מ"ח</h1>
<h2>דף יא:</h2>
תשובת הר"ר אביגדור כהן צדק נר"ו שהשיב לר' משה ב"ר בנימין ז"ל, כתבת, נדר על תנאי ונתקיים התנאי, אם צריך היתר. תשובה. תדע, כי רבינו יעקב ז"ל פירש, נדוי על תנאי צריך הפרה, דוקא התנה בדבר שאין בידו לקיים כגון תנאי דיהודה שהתנה על אריא וגנבי, שהם בידי שמים, כדאיתא פרק אלו נערות [כתובות ל' ע"א], דדבר שאין בידו לקיים לאו כלום הוא, דהוי כנודר בלא תנאי, אבל התנה בדבר שבידו לקיים וקיים, אין צריך היתר. וכן מעשים בכל יום שהציבור מחרימין ומנדין על תנאי ואין חוזרין ומתירין, מאחר שנתקיים, וגם הנדוי וחרם שנותן עד זמן ידוע כיון שעבר הזמן הותר מאליו. ומורי הר"ר אליעזר מווירונה היה מראה פנים לדבר מההיא דפרק מציאת האשה [כתובות ס"ט ע"א], ובשמתא יהא מאן דלא אמר ליה ענן ענן, ולא אשכחן דחזר והתיר לאחר שאמר. ודבר שנאסר במנין דצריך מנין אחר להתירו דיליף בפ"ק דביצה [י' ע"א], משובו לכם לאהליכם, אין ענינו לכאן, דהתם לא נתנה תורה זמן, כשאמר לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, אלא בא לומר לך, כשיגיעו ג' ימים יהיו אסורין בתשמיש, שאז יהיה מתן תורה, והיינו סבורין שמשם ואילך יהיו אסורין לעולם אם לא חזר והתיר, וכן הצאן והבקר אל ירעו, סלקא דעתך אמינא כיון דהוקדש ההר לתורה הוקדש לעולם. וה"מ, בנודר בדבר לעשות סייג לעצמו, או בכל דבר דאית ביה דררא דמצוה דבעידנא דנדר שפיר קא נדר, דדמי לנדבות כשרים, אבל בנדרי דרשות משמע בראש פרק קונם [נדרים ס' ע"א], דאף לאחר השלמת הנדר צריך שאלה לחכם, משום דר' נתן, להודיע שאסור לקיים הנדר כמקריב בבמה בשעת איסור הבמות, כדאיתא התם. מיהו איכא למאן דאמר התם, דמה דצריך שאלה לכשתחשך בקונם יין שאני טועם היום, משום גזירה.
<h2>דף טז.</h2>
תשובה זו השיב לי צדקיה ב"ר אברהם הרופא ינע"ם. הר"ר אביגדור כהן צדק נר"ו ע"י צדקיה אחי שני עם תשובות אחרות, נכד הצדיק אהובי ר' צדקיה, מה לך לתור את דעתי העניה כלך מדברותיך אצל בעלי דעת נקיה, רוח משכלת נפש חיה, אמנם ידעתי כי מאהבתך היטתה את שאילתך, אמרתי לך אודות הדינים, איני בקי בהן ובנימוסיהן, ועוד שנינו [סנהדרין כ"ט ע"א] אסור לגלות דינו ליחיד, על השבועה בספר, הלא ידעת או שמעת, שהגאונים ז"ל כתבו שאין לו התרה לעולם, ואפילו נשבע לגרש את אשתו, ולא מתוך ההלכה אמרו כן, דמהיכי תיתי לחלק בין שבועה בספר לשאר שבועות, ועוד דקיי"ל [נדרים כ"ב ע"ב] דנזקקין לאלהי ישראל, אלא בקעה מצאו וגדרו בה גדר שלא לנהוג קלות ראש, ולדבר הרשות מי ישלח ידו לפרוץ גדרם ונקה, הא אכשור דרי, מיהו לדבר מצוה אומר רבינו יצחק מדונפיי"ר ז"ל, דנזקקין לכתחילה, והראה פנים לדבריו, שאומר שם [נדרים ס"ה ע"א], כי נבוכדנצר שחיק עצמות השביע את צדקיה בס"ת, ואין הכתוב מקפיד עליו אלא שעשה שלא כהוגן. ועוד, מההיא דפרק אלו הן הלוקין [מכות ט"ז ע"א] גבי אונס שגירש, ובעי תלמודא לאשכוחי ביה בטלו ולא בטלו, ואמאי לא מוקים לה שנשבע בספר שלא להחזירה אם איתא דשבועת ספר אין לה התרה. אך על ראיה זו תמהתי כמה שנים, גם הגאונים מודים דשבועת ספר יש לה התרה מן התורה, אלא חומר תקנה שהתקינו הם לעשות סיג לתורה, או לכל היותר מדרבנן כשאר דברי סופרים, הלכך לא מצי לאוקמי בשבועת ספר, דאין זה בטול גמור דאוריתא, ולא מחייב מלקות בלאו הניתק אלא בבטול דאוריתא, ואף לפי דבריו לא כל המצוות שוות, ואם קבע זמן לשבועתו ימתין עד הזמן ולא יצטרך להכניס ראשו בין המחלוקת, ולדבר הרשות אין להקל אף באין זמן. גם זו תשובתו, על מי שנשבע בתפיסת חפץ, מן ההלכה אינו משמע שלא יהא מותר להתיר בכל דבר, בין בשבועה בין בנדר בין בתפיסת חפץ בין שלא בתפיסת חפץ, הכל יש לו הפרה, אבל הגאונים ז"ל תקנו והסכימו לדעת אחד, דלתפיסת חפץ אין לו הפרה ולא היתר לעולם, ואפילו אם נשבע לגרש את אשתו יגרשנה ולא יהיה לו הפרה, אבל אם נשבע לבטל המצוה כ"ע מודו דבטלה מעיקרא ולא חיילא כלל, אמנם אם הוא דבר שאינו יכול לעמוד בו, יעשה לו הפרה, מדאמרינן [נדרים ט"ו ע"א, שבועות כ"ה ע"א], האומר שבועה שלא אישן ג' ימים, כופין אותו ומלקין אותו וישן לאלתר. ולגאון אחר מצאתי, וששאלתם, מי שקפץ וכעס ונשבע בעל פה בהזכרת השם ובתורה המונחת בארון, יש רשות לחכם להתיר שבועתו שנשבע בעל פה או לא. כך ראינו, הואיל והזכיר את השם או התורה אין רשות לשום אדם בין חכם בין סופר בין גדול להתיר שבועתו של אדם כל עיקר, לא שבועה שנשבעין בספר תורה שהיא בידו, ולא שבועה שנשבעין בשם הבורא או בספר תורה המונחת בארון, אין רשות לשום אדם לבטלה ולהתירה ולהפר אותה.
